בשביל מה להתחתן?

מהי אהבה? האם קיים בכלל מושג כזה של אהבת אדם אחר? האם ניתן לאהוב לאורך זמן את אותו אדם? האם אהבה היא משהו שמתעצם או נשחק עם השנים? האם ניתן למנוע שחיקה של אהבה? ובכלל למה להתחתן? האם בהכרח ישנה זיקה בין אהבה לבין נישואין?

במאמר זה אנסה לענות על שאלות אלו על פי תפיסת העולם שלי.

האדם הוא יצור חברתי. כך נבראנו, עם צורך להיות שייכים לחברה. יעיד על כך, אחד מדרכי הענישה החמורים – המאסר, שעניינו הרחקה מהחברה. במחקר שנערך בקרב תינוקות בני יומם שחולקו לשתי קבוצות, האחת קיבלה מהמטפלות יחס חם של חיבוק חיוך וכד' מעבר לטיפול הטכני הנדרש של אוכל והחתלה, ואילו הקבוצה השנייה של התינוקות לא קיבלו יחס חם. התוצאה המרה הייתה שרוב התינוקות בקבוצה השנייה מתו. מכאן, שאפילו תינוקות בני יומם שעדיין "לא מחוספסים" זקוקים לקשר חברתי כל שהוא.

ומה החשיבות לעובדת היותנו יצורים חברתיים?

"לא טוב היות האדם לבדו " (בראשית ב, יח), אמר אלוקים עם בריאת האדם הראשון. ה' טבע באדם את הצורך להיות קשור למישהו, לא להיות בודד. גם אנשים שאינם מעוניינים בחברה אנושית מפיגים את הבדידות באמצעות גידול בעלי חיים, או טיפוח צמחים או אפילו משקיעים את עצמם בעשייה עם הדומם בציור פיסול וכד'. וכל זאת למה? כי הצורך לקשר הוא קיומי, ,ממש כמו הצורך לאכול.

אולם, בשונה מאכילה, נשימה, ושאר צרכים חיוניים, בהם האדם לוקח לעצמו, הצורך לחברה מתממש דווקא באמצאות נתינה. בלי נתינה לא תיתכן אהבת אמת, ולא תיווצר שייכות שתפיג את מועקת הבדידות. הנתינה היא המקום בו האדם יוצא מעצמו ועושה למען האחר (בין אם מדובר באדם אחר ובין אם בחי צומח או דומם).דווקא כך נוצרת אהבה.

יש קשר של "כלים שלובים" בין נתינה ובין אהבה , בדיוק באותה המידה שהאדם ייתן כך תיווצר בו אהבה.

כולם מכירים את הפסוק בתורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח') שאנחנו רגילים לפרשו כדברי הלל הזקן " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אבל כפי שמסביר הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו": "כמוך ממש , כי בנפשך תמצא, אשר אתה והוא – אחד הנכם, ותרגיש הרגשה ברורה כי הוא לך כמוך" כלומר: אדם שנותן הוא בעצם נותן את עצמו, וממילא חברו שקיבל ממנו כולל במידה מסוימת משהו ממנו. מאחר ש"אדם קרוב אצל עצמו" אוהב את עצמו, הוא אוהב בחברו את "עצמו" שקיבל ממנו, וככל שייתן האדם יותר לחברו כך יאהבנו יותר. מכאן שאם אנחנו רוצים לאהוב עלינו לעסוק בנתינה.

ככל שניתן יותר רגש האהבה יגדל יותר, "השמיים הם הגבול".

אני נשואה באושר ב"ה כבר 43 שנים. אני יכלה להעיד שבכל יום שעובר אני אוהבת יותר.

מה כלול בנתינה שבונה את הזוגיות? נתינה כוללת בתוכה לא מעט עשיה פיזית ( לקחת, להביא, לבשל, לכבס וכד') כך נוצר קשר ושייכות יומיומי, ובוודאי כאשר עשיה זאת נעשית מתוך שימחה אבל, הנתינה הגדולה והעיקרית לדעתי, היא השקעת מאמץ אמיתי להבין את הצרכים של בן הזוג ולהיות שם איתו ובשבילו. להיות איתו בהצלחות ובשמחות וגם להיות איתו כשקשה. לדעת מתי ללחוץ ומתי להרפות. וככל שנהיה יותר מעניינים ויותר מקוריים כך תתעצם האהבה ולא תישחק.

אבל "אליה וקוץ בה" בתחילת הדרך כשרגש התאהבות חזק, כל אחד רוצה להיות הנותן (אני ארחץ כלים, אני אכין אוכל, אני אקנה וכד') ומשום מה עם השנים נחלש הרצון לתת (אולי כי נח לאדם להיות מקבל)וכך נפגמת האהבה מה שמביא לתחושת שחיקה, עד כדי חיפוש ריגושים מהצד וכד' לכן, כלל היסוד לשמירה על רגש האהבה, ועל זוגיות בריאה, הוא להתמיד בנתינה .

כל הנכתב עד כאן מתאים לכל זוגיות באשר היא, לכל מצב חברתי באשר הוא. אם כן, למה להתחתן? בשביל ללדת ילדים? לא. אפשר ללדת גם בלי להתחתן.

אומר הרב דסלר:" על כן נאמר, כי אהבה זו באה ע"י השלימם זה את זה. שם האל ב"ה ככה בטבעם, כאומרם ז"ל כל שאין לו אישה …אינו אדם שלם ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאבו זה את זה ..כי הנותן יאהב. וזהו אשר באהבתם , כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה."

על פי תפיסה זו מטרת הנישואין היא יצירת סביבת חיים שבה שני בני הזוג יכולים לממש את מקסימום הפוטנציאל שלהם, "כי בהיות האדם לבדו הנהו חסר". בניין האישיות נעשה דווקא מתוך ההשלמה שבין שני בני הזוג, באמצאות מעגל תמידי של נתינה וקבלה ביניהם. נתינה שעניינה הבנה לנפשו של בן הזוג וסיוע במימוש כל המיוחד שבו.

מעגל נתינה וקבלה זה שמתעצם ומתפתח במשך כל יום ויום במשך כל חיי הנישואין גורם לרגש האהבה להתעצם ולהתפתח במקביל .

שנזכה!!!

אריאלה גרינפלד- יועצת זוגית, רחובות

כשהאהבה זקוקה להחייאה

ביקורת ללא הפסקה

החלטתי לייחד פרק נפרד לביקורת. לכאורה היא חלק מכל בעיית התקשורת בין בני-זוג, אולם אנו נראה כי היא סבוכה במיוחד.

האם זאת ביקורת?

אילת פורת

מהי ביקורת? הנה הגדרה מילונית של המושג (מילון אבן-שושן): "הערכה שלילית מתוך ראיית חולשות ופגמים… ‘מָתח ביקורת': הביע דעה שלילית". לאור הגדרה זאת, אין פלא שאנו מתקשים לקבל ביקורת המופנית כלפינו. השאלה היא: האם כל אמירה שאנו רואים כביקורת, היא אכן כזאת?

מה שאנו תופסים כביקורת נשמע לנו כהצהרה שאנו לא טובים, לא ראויים, לא אהובים כמו שאנחנו. האמת היא שתלונה על התנהגות שמפריעה איננה, בהכרח, ביקורת – אבל לרוב היא נתפסת ככזאת. אם הרגע סיימתי לשטוף ריצפה ואני מבקשת ממך לחלוץ נעליים לפני שאתה נכנס, האם זאת ביקורת? אם אתה מציע לי לבצע את העבודה בצורה שונה ממה שאני עושה, האם זאת ביקורת? קשה לענות על השאלה במדויק. כך או כך, מדהים לגלות עד כמה אנו נוטים לפרש בקשות והערות של אנשים אחרים, ובפרט של בני-הזוג שלנו, כביקורת עלינו.

כל שאלה, הערה או בקשה יכולה להישמע לאוזניים רגישות כמו ביקורת:

"למה אתה לא עושה את זה ככה?"

"לא כיבית את האור באמבטיה"

"נעלת את הדלת?"

"אתה יודע לאן צריך לגשת?"

"לא היה לי נעים כשסיפרת את הבדיחה ההיא בארוחת הערב"

"שכחת להדליק לי את הדוד"

"בבקשה תוריד את הנעליים בחוץ"

"רוצה סוכרייה? יש לך ריח לא טוב מהפה."

"אני עושה את זה אחרת"

"אימא שלי מכינה רוטב סמיך יותר"

"אתה מקשיב לי?"

נסו לקרוא את כל המשפטים הללו בטון רך וענייני, כאילו אתם מציינים עובדה פשוטה, שואלים שאלה כדי לקבל מידע, או מציעים הצעת ייעול לטובתו של השני. האם הם נשמעים פחות ביקורתיים?

הרגישות שלנו כל-כך גבוהה ואנחנו עשויים לשמוע כמעט בכל אמירה ביקורת. הדבר נובע מניסיון העבר, בעיקר בילדות. הורים מעירים לילדיהם לעתים קרובות, מתקנים את דבריהם ומעשיהם, מתייחסים לפגמים ולחולשות. הרבה פחות מכך הם משבחים ומביעים הערכה, קבלה ואהבה ללא תנאי. זה עצוב, אבל כמעט כולנו חוטאים בזה, גם הורים שכן מביעים אהבה – היחס בין הביקורת לבין החיזוקים החיוביים שהם נותנים לילדיהם נוטה, בדרך כלל, לכיוון הביקורת דווקא. הילד הסופג ביקורת חרד למעמדו והוא עלול לחוש שאהבת הוריו תלויה בדבר: אם יהיה "ילד טוב" ויתאים לציפיות ולדרישות שלהם – הם יאהבו אותו. ואם לא? אולי יענישו, יידחו, יפסיקו לאהוב אותו? מתעוררים פחדים והם מחלחלים עמוק, כך שגם כשהילד הופך למבוגר הוא חושש מפני ביקורת ומשמעויותיה האפשריות. כולנו היינו פעם ילדים כאלה וכולנו מתקשים לקבל ביקורת גם היום.

אז מה לעשות? האם אין בני-זוג יכולים להעיר זה לזה, לבקש לשנות התנהגות שמפריעה לאחד מהם, לשאול שאלות בקשר לפעולות השני? האם לעד אנו נדונים להיות כלואים במגבלות שמכתיבה לנו הפגיעוּת האנושית שלנו? איך אפשר להעיר לבן-הזוג הערה, לבקש ממנו בקשה או לשאול אותו שאלה – מבלי להסתכן בכך שהוא ייפגע?

באה מאהבה

אני חושבת שביקורת תתקבל ביתר קלות אם ברור שהיא באה ממקור אוהב. כשהאדם המתלונן אוהב אותנו זה עדיין לא נעים לנו, אבל יש יותר סיכוי שנסכים להתייחס לתלונה או להערה ולשנות בהתנהגות שלנו מה שמתבקש.  אבל אם איננו בטוחים באהבתו, אזי כל בקשה או הערה תיתפס כביקורת ותקפיץ את המגננות שלנו. המגננות באות בצורת הכחשה, הדיפה, או התקפת נגד. כשבן הזוג מבקר אותנו ואנחנו מתגוננים, פרוש הדבר שקשה לנו להקשיב, אנו עסוקים (באופן לא מודע או מודע חלקית) בפחדים שעולים בנו ולא בודקים את הנאמר לנו באופן ענייני. התגובה שלנו היא רגשית והגנתית.

חשוב להבין את העניין: אנו נקבל ביקורת ביתר קלות ממי שאוהב אותנו ללא תנאי. אחרת הביקורת תיתפס כמו תנאי: אני אוהב אותך רק אם תתנהג כמו שאני רוצה ולא תעשה את הדבר הזה שמפריע לי. מצב כזה מאיים עלינו מאד – הוא מעורר בנו חרדת נטישה, פחד מדחייה, תחושה שאנחנו לא ראויים מספיק ומשום כך לא אוהבים אותנו.

שאלה למחשבה: אהבה ללא תנאי קיימת בין הורים לילדים. האם היא בכלל אפשרית בין גבר ואישה שלא מזמן הכירו? נראה לי שלא. לוקח שנים של "ביחד" עד שנבנה הביטחון באהבה של בן או בת הזוג. ואפילו אז – קשה לשמוע בקשות לשינוי התנהגות ותלונות על התפקוד שלנו, מבלי להתגונן ולהדוף מיד, באופן אינסטינקטיבי.

כיצד להעביר ולקבל ביקורת

אנו רואים כי עניין הביקורת בין בני-זוג הוא מסובך, והתשובה לשאלה "אז מה עושים?" לא פשוטה. יתכן כי כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו. אני מציעה להשתדל לשנות את הגישה, להסתכל על ביקורת באופן חדש:

א. אם בן הזוג מבקר אותך – אולי זה כי אכפת לו? האם היה טורח לומר את הדברים למישהו פחות קרוב?

ב. כשבן הזוג מבקש ממך משהו או מעיר לך – השתדל לקבל את הדבר באופן ענייני ונסה לראות את המצב דרך עיניו. מדוע הוא עושה זאת? האם אי-היענות שלך לבקשתו פוגעת באיכות החיים שלו? לדוגמה: אם הוא מעיר לך על ריח-פה רע? או מבקש להשאיר בלילה חלון פתוח? או שואל לאן אתה הולך?

ג. כשאתם מעבירים ביקורת על בני-הזוג שלכם, זכרו: ביקורת תתקבל אם היא באה מאהבה – ולא מפחד! גם נותן הביקורת צריך לא להיות מרוכז בפחד ובפגיעה של עצמו, במה שלא נוח ומפריע לו, אלא באהבה שלו אל בן-הזוג. לפיכך, כשאתם נותנים ביקורת היו מכוונים אל בן-הזוג באהבה וכבוד לזכויותיו ורצונותיו.

ד. פיתחו בחיובי. השתדלו לומר משהו חיובי לפני הביקורת. ציינו משהו טוב, שבחו, אמרו תודה – באמת, מכל הלב. ואז דברו על מה שמפריע לכם, על רגשותיכם, והשתדלו לא להאשים. "אני מרגיש…" ולא "את/אתה…."

ה. היו מודעים לכך שכמעט כל אמירה שלכם יכולה להתפרש על-ידי הצד השני כביקורת – ולפגוע בו. הבינו, שדווקא אתם יכולים לפגוע בבן-הזוג הכי הרבה כי את האהבה והקבלה שלכם הוא כל-כך רוצה. הרי אמרנו שהאדם הכי קרוב לנו הוא זה שהכי יכול לפגוע בנו. אז: התחילו לשים לב כמה פעמים ביום אתם אומרים דברים שמעוררים את המגננות של בני-הזוג. (רמז: המון!)

ו. סננו את הערותיכם, שאלותיכם ובקשותיכם: בדקו אם הן הכרחיות. אם לא – פשוט וותרו עליהן. אם כן – אמרו אותן בטון פשוט וענייני, והשתדלו לא להאשים.

ז. היו מוכנים לכך שגם אם תשתדלו לומר את הדברים באופן הכי רך וזהיר – בן-הזוג עלול להיעלב ולהגיב מתוך התגוננות. תגובות של כעס, הכחשה, הסתגרות וכו' אינן צריכות להפתיע אתכם. אל תיגררו לריב. תחת זאת, השתדלו להגיע למשא-ומתן. יתכן שהצד השני יתקשה לקבל את דבריכם במלואם – אך יוכל לקבלם חלקית. כשהוא יראה שאתם מבינים אותו והולכים לקראתו – יהיה לו קל יותר לוותר למענכם. ולפעמים – לפעמים מותר לו גם לא לקבל את הביקורת וזהו.

התמונה באדיבות PIXABAY

לסיכום:

גם כשאתם מעבירים ביקורת על בני-הזוג שלכם: בואו מאהבה. זכרו שאין לכם זכות לשנות אותם, אבל יש לכם זכות לבקש שינויים בדברים שפוגעים באיכות חייכם. באותו אופן: קבלו את הביקורת שלהם עליכם באהבה ומתוך כיבוד איכות חייהם.

אילת פורת – פסיכולוגית מחקרית, מומחית למודעות עצמית ויועצת זוגית חברת האגודה הישראלית לייעוץ זוגי מחברת הספר "כשהאהבה זקוקה להחייאה".

על משפחה ויוצא מכך

אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד… שווה אחד! על משפחה ויוצא מכך

נולדנו לשני הורים שעשו את הכל כדי שנגדל ונתפתח ונוכל להיכנס לעולם החברתי בדרך הטובה ביותר שיש. חלקנו חשבנו שלהיכנס זה תהליך מורכב וחלקנו חושבים שהתהליך מורכב מאוד, אחרים טוענים שזה בא בקלות ללא מורכבות ורבים אומרים "מה שיהיה יהיה!"

אחרי זמן מה, עשרים, עשרים וחמש ואולי אף יותר, אנו מוצאים את עצמינו ב"קואופרטיב" מורכב ובו מערכי פעולה שונים אך לא משונים כלל, מערכים הדורשים חשיבה רבה, משמעותית לכל יחיד בה ולכל הגורמים הקשורים לה רגשיים שכלתניים, שיתופיים, יחידתיים ועוד.

בעצם, מה אני מביא ומה אני לוקח מהחיבור וההשתתפות בקבוצה, מה אני תורם לה ואיך אני נתרם, כיצד אני משפיע וכיצד אני מושפע, כיצד אני מעצים ואיך ניתן להסיר, לטפל לבלוט, להזיז ולשנות, איך אני נותן מקום לאחרים ואיך אני פוסק אחרת. כל זה ועוד תלוי ומתקיים בכל משפחה ובכל מקום כששניים ניצבים אחד מול השני/ה .

רגע אחד וניתן לפספס את משב-הרוח הנושב על התא הזה הנקרא "משפחה", מבט אחד לצדדים מפר את החיבורים הרבים ב"משפחה". כניסה של חבר חדש ל "משפחה", עשוי להביא למורכבות אחרת, חדשה, נוחה ולא נוחה לאחרים.

איך בעצם מאפשרים לכל אחד מהחברים ב "משפחה" להישאר אני ואני עם אתה ואתה ואתם? כיצד אני יכול לטפל במשברים שעולים ב "משפחה", במי להיעזר, מה נכון ומה להשאיר כך ואחרת?

משפחה היא חממה שיש להשקות כמה וכמה פעמים ביום ולעתים לתת לאחר להשקות ולעמוד מהצד ולהבחין בהשקיה, אך תמיד לתת את המרווה הזה ל"משפחה," אחרת משהו יפסיק את העניין ואת החוויות הטובות שנמצאות מתחת ומעל ליד ובצד, אבל נמצאות וקיימות, צריך רק לחפש ולקחת!

מטפל ויועץ, מאמן ואיש ניסיון בתחום (גם מטפלת, יועצת ואשת… בתחום המשפחה) היודע/ת לקרוא ולצייר נכון את התמונה הנכונה, הרצויה לקואופרטיב.

להתייצב לצד המשפחה ולאפשר לכל אחד מקום חשוב להציג את המוטו שלו, את הראייה, את התפיסה ואת האהבה שלו לחיבור בין כולם, לתקן, לשקף, להעצים, להכיל ולהעלות בקול את ה"רועש" בפנים עמוק דורש מאתנו היועצים כישורים ותובנות מקצועיים רבים, או שיש או שאין, ראוי למשפחה מאמן, יועץ, מטפל ואו כל אחד שיצליח לפצח את המכשיל והמקשה על כולם! יועצים רבים קיימים היכולים במגוון כלים לסייע להירתם למשפחה, לקרוא את הקודים ולהעצים את הכוחות והאנרגיות והמעכבים התפתחות קואופרטיבית משמעותית!

דורון אלי, יועץ זוגי

אמא'לה כמעט הרגתי עיוור

הלכתי ברגל למוסך שנמצא חצי שעה מהבית. בתקווה שהרכב כבר תקין ואפשר לקחת אותו. באחד הרמזורים עצרתי וחיכיתי לזמן שהרמזור האדום להולכי הרגל יתחלף.

עיוור. צילום באדיבות: pixabay

מתוך הרגל התבוננתי ברמזור המיועד למכוניות, הוא היה ירוק. חיכיתי לראות מתי הוא מתחלף והופך לאדום. לפתע התקרב אלי גבר עיוור בהליכה נמרצת, תוך שהוא מתקדם עם המקל. הוא נעמד לידי על אי התנועה ושאל בסגנון גברי קצר "ירוק?". הייתי עסוק בלהסתכל על הרמזור המיועד למכוניות ומבלי לשים לב עניתי גם כן, בסגנון גברי קצר "ירוק".

העיוור לתדהמתי החל לצעוד במרץ לתוך הכביש, תוך שהוא מושיט את המקל קדימה אל תוך המכוניות שנעו באותו רגע בכביש. המקל שלו פגע במכונית חולפת והוא ברתיעה חזר לאי התנועה. נבהלתי. בגמגום אמרתי לו "סליחה, ממש מצטער. עניתי לך שזה ירוק והסתכלתי על הרמזור של המכוניות". התשובה שלו הייתה "אבל אני לא מכונית".

האירוע הזה השאיר עלי רושם קשה. הדבר האחרון שארצה זה לפגוע באדם עיוור, גם אם זה לא במתכוון. ניסיתי להבין איך טעות כזאת מתרחשת.
סיפרתי זאת לאשתי. "מזלך שלא קרה לו כלום" הייתה התשובה שלה. אכן מזלי.

כמי שמלמד ועוסק בתקשורת, התבוננתי באירוע. שמסמל את החיים שלנו. לרוב אנחנו מדברים וחושבים, כל אחד מנקודת המבט שלו על הדברים.

כל אחד מימה שמעניין אותו ולאן שהוא רוצה להתקדם. כשבת הזוג תאמר "איזה כיף הילדים יצטרפו לחופשה" ותחשוב כמה טוב יהייה לשמח את הילדים.

יתכן והגבר יחשוב "אוף, עוד פעם, מתי אהייה עם אשתי לבד". כשבן הזוג יאמר "אנחנו צריכים להתנהל טוב יותר כספית" מתוך מטרה לצמצם הוצאות. יתכן והאישה תחשוב "אכן, צריך לראות איך קונים לילדים את הדברים שהם צריכים". אותו אירוע, אותו נושא, אליו כל אחד ניגש מנוקדת המבט שלו.

גם בחיי הזוגיות, כשכל אחד נע לכיוונים מנוגדים. מסתכל על מה שחשוב לו ולא רואה את האחר, מתוך הצורך שלו. מתוך נקודת המבט שלו.
יכולות להתרחש "תאונות". בין אם כאלה כלכליות, בין אם כאלה הקשורות לשותפות והתנהלות זוגית ומשפחתית.

התאונה מתחילה בכך שאנחנו עלולים להיות עיוורים לצורך של האחר. מרוכזים בעצמינו ולעיתים מתקשים להקשיב למה שהאחר אומר ורוצה.
לפתוח את העיניים. לדעת שמי שחי איתך רואה את הדברים אחרת וצריך דברים אחרים. זאת משימת חיינו.

באירוע עם אותו עיוור. הוא שאל אותי "ירוק?". הוא ממש לא התעניין ברמזור של המכוניות. מבחינתו הצורך שלו הוא, לעבור בבטחה את הכביש.

הייתי צריך לעצור לרגע את המחשבות וההרהורים שלי, על להגיע במהירות למוסך, על להמשיך את שגרת היום שלי. לעזוב את עצמי ולראות את הצורך של העיוור.
באירוע הזה מי שהיה למעשה עיוור, זה אני.

ד"ר כרמי אומרו – יועץ זוגי

אברהם שהרבני

ראיון עם אברהם שהרבני

מקום מגורים: כוכב יעקב – ירושלים

איך הגעת למקצוע בו אתה עוסק כיום? איך זה התחיל?

מזה שנים שאני זוכה לעזור לזוגות בפטירת קונפליקטים שונים בחיי הזוגיות, לפני מספר שנים החלטתי שזה הייעוד שלי בחיים לתת ייעוץ והכוונה לזוגות, והתמקצעתי בתחום הייעוץ במספר מישורים…

מהם לימודי הרקע שלך?

א. ייעוץ זוגי על כל שיטותיו הרבות למדתי במכללת וושינגטון (שלוחה י-ם) ב. טיפול בהתמכרויות למדתי במרכז הישראלי להתמכרויות. ג. טיפול מיני למדתי אצל דן פולק מטפל מיני מוסמך מטעם 'איטם' (י.נ.ר)

מהי שיטת העבודה שלך?

שיטות העבודה שלי היא מגוונות, כל זוג שמגיע אליי לקליניקה לאחר היכרות עמוקה ואבחון מדויק של מערכת הזוגית אני בונה עבור כל זוג וזוג מערך ייעוץ שונה עם שיטה שונה כיון שלכל זוג ספציפי מתאים שיטה כזו או אחרת …

מהם הטיפים העיקריים שאתה יכול לתת לזוגות?

הטיפים לזוגיות מוצלחת הם רבים מאוד… אני תמיד משתדל לתת טיפ קל ליישום, והטיפ שאני רוצה לתת כעת הוא כזה שאני קורא לו עזרה ראשונה: בכל פעם שאנו נקלעים לקונפליקט כזה או אחר במערכת הזוגית …. נסה/י להיכנס לנעליו/ה של הבן/ת הזוג וננסה להבין מה הוא מרגיש כעת עם אני הייתי במקומו/ה , מניסיוני עם זוגות רבים שאני מאמן זה מועיל מאוד וזה כעזרה ראשונה להורדת גובה הלהבות בשעת קונפליקט… !!!!

מדוע להגיע דווקא אליך לייעוץ?

אני מאמין שאין כזה דבר בעולם "אדם טוב ואדם רע" אלא יש "אדם שטוב לו ואדם שרע לו" . אני בקליניקה עובד עם הנועצים שלי לראות קודם את נקודות החוזקה שבו/ה ולהעצים אותם מהשורש כך שכשאדם יודע ומרגיש טוב עם עצמו קל לו/ה יותר לקבל את בן/ת הזוג ולהתמודד עם אתגרים רבים בצורה בריאה ושקולה , וכשאני רואה שהנועץ/ת הגיע/ה למודעות של עצמו שטוב לו בזוגיות אז אני מתחיל תהליך של שיקוף על הבן/ת הזוג שלו/ה , וכך זה מגיע ממנו ממקום טוב ולא ממקום של ניכור ואמוציות רבות שהיו בעבר נעלמות , במהלך שנותיי בקליניקה אני רואה ששיטה זו עובדת מצוין עם זוגות רבים ולכן אני חושב שזה המפתח בפתירת בעיות בזוגיות. זכיתי לתת ייעוץ לזוגות רבים מתוך הבנה הכלה ובעיקר המון אמפטיה וצניעות אנושית ויותר מכל כל זוג שמגיע אליי זוכה ומרגיש שאני נותן לו את הלב והנשמה והעיקר המון מקצועיות.

 

אביבית גרינבאום

ראיון עם אביבית גרינבאום

מקום מגורים: רמת גן – מרכז – אילת

איך הגעת למקצוע בו את עוסקת כיום?

בעקבות משבר בגירושיי לפני כ 20 שנה.

איך זה התחיל?

לימודיי אחרי גירושיי.

מהו הרקע הלימודי שלך?

מכללת תלתן – מיניות וזוגיות אורלי אדלר – blue Bird  – זוגיות ואושר מכללת לה וידה – זוגיות גישור בסיסי – גומא גישור משפחות לבתי משפט – לשכת עורכי דין חיפה\תא הכשרת מנחי קבוצות ומנהיגות – הקריה האקדמית אונו ובר אילן מנחת קבוצות הורים של "אדלר" וקורס בלימודי פסיכולוגיה התפתחותית מנחת מעגלי נשים בארץ – "חוכמת המעגלים" הרצליה.

מהי שיטת העבודה שלך?

קבלת בני הזוג ללא שפיטה, הקשבה, ראייה מרחבית, עבודה גם בקלפים ובמספר שיטות שונות.

מהם הטיפים העיקריים שאת יכולה לתת לזוגות?

ויתור האגו, ויתור השפיטה, הקשבה אבסולוטית, רווח והפסד, היכולת להכיל, תובנת הסובייקטיביות של כל אחד.

מדוע להגיע דווקא אליך לייעוץ?

ניסיון של שנים, עבודה במס רחב של נושאים טיפולים, מרצה על זוגיות, מנחת סדנאות גם על זוגיות.

ראיון עם שלמה ברוש

מקום מגורים: ירושלים

איך הגעת למקצוע בו אתה עוסק כיום? איך זה התחיל? 

תמיד רציתי לעבוד עם אנשים, לא עם מכונות… רציתי להיות מורה ומסלול החיים הביא אותי לעבודה מנהלית. כאשר הייתה לי הזדמנות במסגרת העבודה הניהולית לעסוק גם בהדרכה, הרחבתי את ההשכלה בכל תחומי הטיפול בבני אדם: גישור, הדרכת הורים, ייעוץ זוגי, ואימון אישי.

מהם לימודי הרקע שלך?

תואר ראשון במדעי החברה, קורסים בניהול עסקי, והמשך כמפורט בסעיף הקודם.

מהי שיטת העבודה שלך?

אני מיישם עם כל זוג את מה שאני מאמין שמתאים לו מתוך מבחר השיטות שלמדתי. לכל זוג יש צרכים אחרים ולכל זוג מתאימה גישה מיוחדת שאני בוחר אותה על פי האינטואיציה והידע שרכשתי.

מהם הטיפים העיקריים שאתה יכול לתת לזוגות?

בראש ובראשונה מערכת יחסים צריכה להיות בנויה על כבוד הדדי, הקשבה, פרגון, שיתוף, אמון, אמינות, יושרה, ומטרה מוסכמת משותפת המכילה גם את המטרות האישיות. שנינו ביחד וכל אחד לחוד- זה המוטו שלי.

מדוע להגיע דווקא אליך לייעוץ?

אני מביא בנוסף לידע המקצועי שרכשתי, את ניסיון החיים המגוון שלי, האהבה שלי לבני אדם באשר הם, והרצון שלי לראות את מי שבא אלי, יוצא יותר שלם עם עצמו ויותר מאושר.