כשליבי התקשרה אלי היא שאלה רק שאלה אחת: "האם אנשים יכולים להשתנות". עניתי את התשובה הקבועה שלי: "כן, רק אם הם רוצים את השינוי. אם לא הייתי מאמינה שאפשר להשתנות אז לא היה למקצוע שלי זכות קיום"
היא המשיכה: "הוא אומר שהוא רוצה, אבל אני לא מאמינה לזה האמון שלי בו נגמר. הוא עשה לי כל כך הרבה רע, שאני לא מאמינה שהוא יכול להשתנות"
"מה קרה" שאלתי
"הוא לא בא לקראתי בכלום, תמיד אני זו שצריכה להתפשר, תמיד אני צריכה לתת והוא מצידו לא עושה כלום. אז דיי. חברה המליצה לי עליך וקראתי את כל הפוסטים שלך, נפתחו לי העיניים ואין לי כוח לזה יותר. הריבים שלנו גם מתנהלים ברמה נמוכה.. נראה לי שאני רוצה להתגרש.. מה את אומרת?
קודם כל, כיועצת זוגית, אני אף פעם לא אמליץ להתגרש. באופן כללי זה לא משהו שיצא ממני, אני אעשה הכל כדי שהנישואים יצליחו. במקרה שלה היא כל כך היתה עסוקה בלהאשים אותו שהיא לא שמה לב לעצמה. זה נכון שהוא עשה דברים ואמר דברים לא יפים זה נכון שהוא פגע בה, לא התפשר ורק ראה את עצמו, הכל נכון.
אך, איפה היא היתה?
היא אפשרה לו לעשות את כל זה, לכן הוא המשיך לרצות לשנות מישהו שלא רוצה להשתנות זה בזבוז זמן לכן אני לא מתמקדת בו, אלא בה עיקר העבודה הוא איתה – חיזוק הביטחון שלה, העצמה שלה, מציאת הקול הפנימי –מה באמת הרצונות שלה. כל עוד היא תמשיך להתנהג איתו באותה הצורה, כפי שהיא התנהגה עד עכשיו – הוא ימשיך באותה הדרך ושום דבר לא ישתנה. ברגע שהיא תפסיק ותתחיל להתנהג אחרת- רק אז אולי יהיה שינוי גם מבחינתו
למה זה עובד ככה?
אנחנו נמשכים למה שאנחנו מכירים (בין אם במודע ובין אם לא). ברגע שכל חייה היא התרגלה לשים את עצמה אחרונה, דאגה לרצונות של כולם ולא כל כך ידעה בכלל מה הן הרצונות שלה, היא משכה לעצמה סביבה כזאת שרק דורשת וכך המשיכה את אותו הדפוס גם כשפגשה את בעלה- כי היא לא הכירה משהו אחר. רק אם היא תפסיק לוותר על עצמה ותשים את עצמה במרכז, הוא בסופו של דבר יבין שזה משהו שלא הולך להשתנות ויקבל את זה (או שלא)
בכל מקרה, רק כך יש סיכוי שמשהו ישתנה. לכן השאלה היא לא האם אנשים יכולים להשתנות, זה לא צריך לעניין אותך, אלא- איך את הולכת להשתנות…
אודליה לוי- יועצת אישית ומלווה בתחומי מערכות יחסי
