כשאנחנו שואלים את הילד על מה שעבר עליו היום (שאלות שנתפסות בעיני הילדים כחקירה ולא כהבעת עניין וסקרנות), בדרך כלל נזכה לתשובות קצרות כמו "היה כיף" או "בסדר".

אפשר, במקום זה, לנסות לספר לילד משהו שקרה לנו. לשתף בעצמנו מתוך העולם שלנו.

כמובן שלא נוכל לספר לילד כל מה שקרה לנו בעבודה, אבל אפשר לחפש דברים קטנים שקרו לנו באותו היום שיכולים לעניין אותו. למשל: "אתה יודע, יובלי, היום כשיצאתי מהעבודה וניגשתי אל האוטו, פגשתי גור חתולים קטנטן שישב על האוטו שלנו והתחמם בשמש" או "הבוקר כשהגעתי אל העבודה גיליתי ששכחתי את המפתחות של המשרד בבית, איזה מזל שבדיוק אז הגיעה חברה שעובדת איתי והיו לה מפתחות משלה". 

​גם שעת ארוחת הערב היא שעה מצויינת ללימוד שפת השיתוף. בנוכחות הילדים – אמא או אבא יכולים לספר זה לזה משהו שקרה להם היום. אפשר גם לשחק סביב השולחן במשחק השיתוף – שבו כל אחד, בתורו, מספר משהו קטן שקרה לו היום. ההורים יכולים להתחיל ולהדגים. כך הילדים חווים איך נוצרת קירבה בזכות השיתוף והם ירצו לנסות גם. 

​בבית שבו ההורים מדברים בשפת השיתוף ביומיום, בשיגרה, יגדלו ילדים שיראו בשיתוף משהו טבעי ויומיומי וילמדו לראות בהורים כתובת עבורם לשיתוף.