אתן מכירה את זה, שאת נהנית עצבנית?
שפתאום כל דבר מכעיס אותך?!
זה קרה לי בפסח.
היה חג נהדר
באמת
אם פעם הייתי צריכה כל הזמן לצאת כדי להרגיש שמחה, טיול פה, קניה שם.
אני היום במקום נינוח להישאר עם עצמי, גם בבית, השמחה שלי מגיעה גם מבפנים.
אני מרגישה שאני במקום שלי וזה ממלא אותי.
אני שם מבחירה.
יצא שמתחילת החג היינו בבית וארחנו את הילדים, המשפחה וחברים.
ואני כל הזמן מכינה, מבשלת, אופה, מציעה מיטות, מארגנת, מנקה וחוזר חלילה.
באמת הרגשתי נהדר.
אבל פתאום זה קרה, התחלתי להרגיש את המירמור, את הכעס, זה התחיל לטפס בתוכי מבפנים.
והתגובות שלי התחילו להיות פוגעניות-
זלזול, התקפה ,תוקפנות, הסתגרות…
בעיקר כלפיי האיש שלי.
מה קרה לי, ממש הרגשתי כאילו משהו משתלט עלי, משהו מבחוץ.
מכיוון שאני מיומנת בלעשות "stop"
תקשרתי את המצב שלי, לאיש שלי
ביקשתי הבנה.
זה לא פתר
אבל זה נתן לי שהות.
ועוד לא השתחררתי מההרגשה…
ישבתי עם עצמי ושאלתי את עצמי:
מה קרה לך?
מה זה עושה לך שאת ככה במטבח, בבית וכולם יוצאים?
מה את מרגישה שאת רואה את האיש שלך מסוגל לשבת ולשחק עם הילדים או ללמוד או לקרוא?
פתאום עלתה לי אמא שלי.
שתמיד היתה בבית בשביל כולם ואת עצמה לא ראתה.
וזה ממש כאב לי.
הבנתי שהתגובה הפוגענית שלי לא קשורות לא לילדים, לא לאיש שלי, ואפילו לא אלי, כי באמת,
אני אוהבת לבשל ולנקות ולסדר,
(במידה כמובן) אני אוהבת להיות בשביל הילדים לפנק אותם, אבל עד גבול מסויים, וכשאני לא מדייקת, ואני חוצה את הגבול הזה, שם זה מתפרץ, ההרגשה הקורבנית ששמעתי בבית,
המשפטים האלו:
רק אני עושה
אף אחד לא עוזר כאן
אף אחד לא רואה
ועוד ועוד תלונות …
החוויה הזו היא בתוכי, "שאמא בבית היא אמא רוטנת"
"להיות אמא, זה להיות שפחה"
מילאה אותי.
וגם אם אני נהניתי בתפקיד האימהי, והרגשתי נעים, לארח, לתת, להיות בשביל המשפחה, לראות את האיש שלי משחק ולשמוח מזה,
פתאום הגוף שלי באיזה התחיל להתכווץ ולחוש לא נח, וההרגשה היתה
שלא עוזרים לי
לא רואים אותי
הכל עלי…
ברגע שהבנתי מה מקופל בתוך התגובה הפוגענית
איזה כאב יש שם
כאב על אמא שקופה, לא מרוצה, בודדה
כאב שאני חוויתי למרות שהוא לא היה שלי, אלא כהשתקפות לאמא שלי, ולמה שאני כילדה חוויתי.
יכולתי להירגע, להביא לעצמי חמלה.
לחבק אותי ואת הילדה שבי.
ולהפריד אותי מאמא שלי
אני זו לא היא.
בנוסף יצאתי קצת להתאוורר ולתת לעצמי זמן פרטי.

השלבים:
● לזהות את השינוי בסגנון התקשורת שלי, והתגובות הפוגעניות,
או במילים אחרות "זיהוי זיהום המרחב"
● "עצור" לתקשר את המצב , לעצור הסלמה והדרדרות.
● שהייה, תשומת לב לתחושות גוף
● לראות מה זה מזכיר לי
● לעלות זיכרונות מן העבר
● להבין שמה שקרה לי לא קשור למה שקרה עכשיו, אלא לפצע מן העבר
● להביא חמלה לעצמי
● לדייק מה אני צריכה במציאות עכשיו, שישחרר את האחיזה הרגשית.
.
*