האם העובדה שאנחנו בזוגיות אוטומטית מבטלת את הצורך שלנו בזמן איכות עם עצמנו? זמן פרטי שלי שבו אני יכולה לשהות ולעשות דברים שאינם כוללים את בן\בת הזוג? כמובן שלא. אז מדוע רבים וטובים האנשים שלאחר מספר שנים של זוגיות מוצאים עצמם ללא חברים? ללא עיסוקים מלבד עבודה בית וילדים? ללא זמן פרטי אמתי אינדיווידואלי שבו יכולים רגע לנשום ולהכיר את עצמם מחדש , כמו פעם כשהיינו בני נוער ויכולנו פשוט לטרוק את דלת החדר ולצעוק – “אמא די עזבי אותי אני רוצה להיות לבד!” ונתקעים שעות בחדר מאזינים ל”יהודים” ועושים את מה שעושים? אוקיי אז משהו דומה רק מינוס הצעקות וטריקת הדלת, כי אף אחד מאיתנו לא מעוניין לשלם אקסטרה לבעל הדירה.
אחת האג’נדות שלי היא לתת לגיטימציה למצב שבו זוגיות איננה שווה לביטול עצמי. אחד הדברים שמשאירים את האש בוערת בזוגיות רבת שנים היא העובדה שאיננו לוקחים את בני הזוג שלנו כדבר שמובן מאליו ודבר לא פחות חשוב, שיש לנו עולם תוכן שלם שאיננו כולל את בן\בת הזוג. אני כבר שומעת את פעמוני הנזירה ממשחקי הכס שצועקת “shame” “shame” “shame” ואת הבעבוע הפנימי שלכם (כמובן לא של כולכם) שזועק- אבל זה פתח לבגידה! “אם אני לא אדע מה הוא עושה ואיפה הוא מסתובב הוא יבגוד בי!” אז תנו לי להרגיע אתכם\ן: בגידה עלולה להתרחש עם ובלי קשר לזמן פרטי, בגידה יכולה ואף מתרחשת בזמנים שרובנו לא מעלים על הדעת שאפשר לבגוד בהם למשל בשעות היום בזמן שאנשים נמצאים בעבודה, בנסיעת עבודה, לפני שאוספים את הילדים מהגן, או בכל זמן אחר שכביכול שגור אצלכם בשגרה. מי שרוצה לבגוד – בוגד, לכן לא על זה המאמר היום אלא על הניסיון להעלות את מערכת היחסים שלכם שלב ולהקנות לכם כלים איתם תוכלו להביט בבני הזוג שלכם אולי לא כמו פעם אבל בהחלט עם אש חדשה בעיניים.
אם אתם מוכנים לעשות שינוי במערכת היחסים שלכם קראו את השורות הבאות, אם התחושה היא שאינכם מוכנים קראו בכל זאת, אולי תתבשלו בעוד כמה זמן:
- ערבים חופשיים לכל אחד מבני הזוג. כשהילדה שלי נולדה, אחרי שסיימתי להניק, הרגשתי שאני חייבת לחזור לעצמי. מאדם שרגיל לחופש שלו, הפכתי לאסירה בתוך הבית של עצמי. אני אולי משתמשת במילים קשות אך זאת בדיוק הייתה התחושה שעברה עליי (ההורמונים גם תרמו לדרמה אז אל תהיו קשים). בהסכמה משותפת שלי ושל בן זוגי החלטנו כי על מנת לשמור על שפיות ולא לאבד את ה”עצמי” שכל אחד מאתנו אנחנו מחלקים ערבי השבוע כך שלכל אחד מאתנו יש ערבים חופשיים בהם אנחנו יכולים לצאת , להתאמן, לנגן, או לעשות כל העולה על דעתנו. אין שעת חזרה ואין צורך בדיווח. חילקנו בצורה שווה ואת הסופ”שים השארנו משפחתיים, אלא אם מישהו מעוניין לצאת בחמישי או שישי ואז מפרגנים בלב שלם.
- לא מסתכלים בטלפונים אחד של השנייה. גם לי לקח זמן לשחרר, עד שהבנתי שזה לא באמת משנה. האמון שלנו והרצון שלנו לצמוח יחד לא יכול להתקיים אם אנחנו מטילים ספק אחד בשני באופן שוטף. שוב, בגידה יכולה להתרחש גם אם תתקינו שבב שעוקב אחרי בן\בת הזוג ושולח נתונים לנאס”א ששולח דו”ח למבקר המדינה שמעביר בפקס לבלש הפרטי ששכרתם, כך שאין ערובה לכלום. חיזוק המערכת הקיימת יכולה להוריד את הצורך בבגידה ולהבעיר את האש הזאת שקצת דועכת אחרי כמה שנים.
- מצאו לכם חברים שאינם משותפים ועשו איתם דברים! כמה פשוט…ככה לא פשוט. למי שכבר יש חברים לא משותפים- שאפו, אתם חיים בטופ, צאו לבלות, תחזרו בסעיף הבא. למי שאין חברים משותפים- הסכיתו: מצב שבו אתם מבלים בנפרד מועיל מסיבות רבות. יש לכם זמן להתגעגע, תוכלו לחדש אחת לשני עם סיפורים מצחיקים\מטורפים\עצובים וככה תצרו התניה חיובית של זמן בנפרד = התגעגעות = בא לי עליו\עליה. בקיצור- צרו לעצמכם עולם תוכן שלא כולל את בני הזוג, זה אולי ייקח זמן אבל אף אחד לא רודף אחריכם.
- טיפ למטיבי לכת: שינה בחדרים נפרדים באופן שוטף. שינה בחדרים שונים בנפרד וחוברים יחד רק כאשר באמת רוצים לישון יחד. פעולת השינה מקבלת משמעות ולא קיימת מכורח ההרגל. אני יודעת שאני מטילה כאן זעזוע על מוסד הנישואים ועל מושג הזוגיות בכלל בהצהרה שלא משתמעת לשתי פנים- לישון בנפרד. הרי כל מהות הזוגיות היא חבירה אחד לשנייה, הביטחון שאנחנו כבר לא לבד, ומה ממחיש זאת יותר טוב מאשר שינה יחדיו? צודקים. אבל כמה התגעגעתם אחד לשנייה כשגרתם בנפרד? כמה מסתורין נותר בזוגיות שלכם לפני שממשקתם את כל החיים שלכם אחת בשני? זה אולי לא מתאים כל זוג אבל אני ממליצה לנסות לישון בנפרד יום אחד בשבוע לניסיון, אחר כך תבחנו מה ההרגשה שלכם בבוקר. האם היה לכם חסר? האם כמהתם בלילה לחום? האם הבוקר /שאחרי נראה אחרת? ואם כן אז איך?
כל צעד שתעשו זכרו שצריך להגיע מתוך הסכמה מלאה של שני הצדדים. באם יש היסוס של אחד הצדדים, זה טבעי וזה בסדר, אל תכפו את הרצון לשינוי אלא תתחילו לצעוד בצעדים קטנים ובאטיות, תפתחו שיחה טובה על בקבוק יין ותותים (בעונה, אפשר גם ענבים אני לא קטנונית) והשינוי כבר יתחיל את דרכו אליכם.
מורן לי קוגן, יועצת מינית וזוגית
054-2353634
monazaf123@gmail.com
